"ברגע ששמעתי מהבן שלי שהוא רוצה לעזוב את דירת החדר שלו בתל אביב שהוא כל כך אהב כי הוא לא יכול להיות לבד במלחמה, נפל לי האסימון. הוא אמר לי שהוא קצת מקנא בי על כך שיש לי קהילה וחברות מסביב לשעון ושאני אף פעם לא לבד".
את הדברים האלו אמרה לנו דבורה ש' (76) מהוד השרון שעברה לאחרונה לגור בבית הדיור המוגן "עד 120".
המחקר הארוך ביותר בעולם שעקב אחרי הגורמים לאושר, ונערך באוניברסיטת הרווארד, הראה כי לבנה של דבורה היתה סיבה טובה לקנא באמו.
המחקר עקב אחרי חייהם של מאות גברים מבוסטון לאורך יותר מ-80 שנה, והגיע למסקנה חד-משמעית: מערכות יחסים חשובות לאושר ולבריאות שלנו הרבה יותר מכסף והצלחה.
בין השאר התגלה כי לאנשים עם קשרים חברתיים חזקים יש סיכוי גדול ב-50 אחוזים לשרוד כל שנה נתונה.
"הבעיה היא שבתי הדיור המוגן סובלים מסטיגמות של מקום סיעודי", אומרים נציגי הדיור המוגן של בית "עד 120".
לדבריהם, "חלק גדול מהציבור לא יודע שמדובר במעין 'בתי מלון' של ממש שעושים את החיים הרבה יותר טובים בכל מובן, ובטח שבהקשר החברתי".
אסתר (74) מת"א שמתגוררת בבית הדיור המוגן "עד 120", היתה שבויה גם היא בחלק מהסטיגמות האלו.
"האמת? ממש לא רציתי לעבור לבית אבות. אמרתי לילדים שלי שאני לא יוצאת מהבית לשום מקום", מספרת אסתר.
"דיור מוגן נתפס בעיני כמקום לאנשים שלא מוצאים את עצמם בבית או כאלה שסובלים מבדידות. אבל אז אחת החברות שלי עברה לדיור מוגן, והזמינה אותי לביקור. אחרי יום ביחד הבנתי את הטעות. היא בעצם חיה את החלום שתמיד חלמתי: היא גרה במקום שמרגיש כמו בית מלון, היא לא צריכה לדאוג לאוכל, לניקיון ולבישולים, והיא נפגשת עם חברות כל יום כאילו היא בטיול בחו"ל. מה צריך יותר מזה בחיים?"
דברים דומים שמענו גם ממרים מרקוביץ' (76) שעברה עם בעלה מיכאל לבית "עד 120" בראשון לציון: "מבחינה חברתית אני ובעלי השתדרגנו", היא מספרת, "אנחנו מעט חודשים פה, אבל כבר התחברנו לכמה זוגות נוספים. אנחנו יושבים איתם כל יום אחרי ארוחת הערב לקפה ועוגה, מדברים ומתעדכנים. זה נעים להיות מוקפים באנשים. וגם מבחינת הזוגיות, אחרי 53 שנות נישואין זה מאתגר להיות יחד כל הזמן, אז עכשיו שנינו יותר רגועים כאן".
מחקר של אוניברסיטת ייל מצא שאנשים המייחסים לזקנה בעיקר דברים שליליים – פגיעה באיכות חיים, קושי ומוגבלות – חווים יותר קשיים פיזיים ונפשיים בהגיעם לגיל זקנה, ואף מתים בממוצע 7.5 שנים מוקדם יותר מאשר אנשים המחזיקים בעמדות חיוביות יותר כלפי הזדקנות.
בית "עד 120" מזמין אתכם לסיור היכרות (ללא עלות או התחייבות)
בחרו את הבית בו תרצו לסייר
ככלל, ניתן לומר כי ההתמודדות עם אתגרי הגיל השלישי נחלקת לשתי אסכולות: זו האופטימית, המקדשת למידה והתקדמות מתמדת, וזו הסקפטית, שלפיה זה כבר לא השלב שבו ניתן לשנות הרגלים ישנים.
כיום ברור כי הזדקנות קשורה באופן ישיר לרמת הפעילות הפיזית, הקוגניטיבית והחברתית של האדם. "כשאנשים 'מתחילים להפסיק' – אז הם מתחילים להזדקן”, אומר ג'ורג' פסטבינדר, בן 75 שהשתתף בסרטון "What is Old", המלמד אנשים צעירים להעריך מחדש את עמדותיהם כלפי הזדקנות בכלל ואנשים זקנים בפרט.
ואולי בעצם זה הסוד הגדול של שמירה על "גיל מנטלי צעיר": להמשיך בפעילות כל הזמן, ואף פעם לא לבחור להפסיק.
את הסוד הזה דיירי הבתים של רשת "עד 120", המפעילה 3 בתים מוגנים הממוקמים במרכזי הערים – הוד השרון, ראשון לציון ותל אביב (ובקרוב בית נוסף במודיעין), מיישמים מדי יום.
"חשוב לי להיות פעילה ואני משתתפת באופן קבוע בחוגים שאני אוהבת: שיפור הזיכרון, שירה באנגלית, חוג תנ"ך, ספרות, שירה וברידג'. כפי שזה נשמע, אני כמעט לא בבית, וגם בטלפון הסלולרי לא מצליחים לתפוס אותי כי אני רוב הזמן בפעילויות", מספרת דיירת נוספת בבית עד 120.
זוג נוסף, אביבה ואריה, מספרים כי הם מארחים את בני המשפחה שמגיעים לבקר ונהנים מהפעילויות שהבית מציע. שניהם שוחים בבריכה, הם שומעים הרצאות על אקטואליה, טבע, מוזיקה, מסעות בעולם ונהנים מהופעות תרבות.
"אני בחוג התעמלות לחיזוק צפיפות העצם, שרה במקהלה ומשתתפת במפגשי כתיבה יוצרת וציור. אנחנו מרגישים שאנחנו חיים בתוך קהילה", אומרת אביבה, "נוח לנו כאן. אם משהו מתקלקל, יש מי שיתקן, אנחנו גם לא צריכים לדאוג לניקיון ולביטוח לעוזרת".
דייר נוסף מסביר כי "ההרגשה שלי כאן טובה. יש תעסוקה מבוקר ועד ערב, והצוות מורכב מאנשים איכותיים וטובי לב.
בבוקר הראשון שלי כאן עמדתי מול הראי ואמרתי לעצמי: איזה כיף, אני בבית".