"האמת? ממש לא רציתי לעבור לדיור מוגן. אבל אז אחת החברות שלי עברה לדיור מוגן, והזמינה אותי לביקור. אחרי יום הבנתי את הטעות. היא בעצם חיה את החלום שתמיד חלמתי: היא גרה במקום שמרגיש כמו בית מלון, היא לא צריכה לדאוג לאוכל, לניקיון ולבישולים, והיא נפגשת עם חברות כל יום כאילו היא בטיול בחו"ל. מה צריך יותר מזה בחיים?"
את הדברים האלו אמרה לנו אסתר (74) מת"א שעברה לאחרונה לגור בבית הדיור המוגן "עד 120".
דברים דומים שמענו גם מאתי (76) שעברה עם בעלה לבית "עד 120": "מבחינה חברתית אני ובעלי השתדרגנו", היא מספרת, "אנחנו מעט חודשים פה, אבל כבר התחברנו לכמה זוגות נוספים. אנחנו יושבים איתם כל יום אחרי ארוחת הערב לקפה ועוגה, מדברים ומתעדכנים. זה נעים להיות מוקפים באנשים".
מחקר של אוניברסיטת ייל מצא שאנשים המייחסים לזקנה בעיקר דברים שליליים – פגיעה באיכות חיים, קושי ומוגבלות – חווים יותר קשיים פיזיים ונפשיים בהגיעם לגיל זקנה, ואף מתים בממוצע 7.5 שנים מוקדם יותר מאשר אנשים המחזיקים בעמדות חיוביות יותר כלפי הזדקנות.
ככלל, ניתן לומר כי ההתמודדות עם אתגרי הגיל השלישי נחלקת לשתי אסכולות: זו האופטימית, המקדשת למידה והתקדמות מתמדת; וזו הסקפטית, שלפיה זה כבר לא השלב שבו ניתן לשנות הרגלים ישנים.
כיום ברור כי הזדקנות קשורה באופן ישיר לרמת הפעילות הפיזית, הקוגניטיבית והחברתית של האדם.
"כשאנשים 'מתחילים להפסיק' – אז הם מתחילים להזדקן”, אומר ג'ורג' פסטבינדר, בן 75 שהשתתף בסרטון "What is Old", המלמד אנשים צעירים להעריך מחדש את עמדותיהם כלפי הזדקנות בכלל ואנשים זקנים בפרט. ואולי בעצם זה הסוד הגדול של שמירה על "גיל מנטלי צעיר": להמשיך בפעילות כל הזמן, ואף פעם לא לבחור להפסיק.
בית "עד 120" מזמין אתכם לסיור היכרות
(ללא עלות או התחייבות)!
בחרו את הבית בו תרצו לסייר
"חשוב לי להיות פעילה ואני משתתפת באופן קבוע בחוגים שאני אוהבת: שיפור הזיכרון, שירה באנגלית, חוג תנ"ך, ספרות, שירה וברידג'. כפי שזה נשמע, אני כמעט לא בבית, וגם בטלפון הסלולרי לא מצליחים לתפוס אותי כי אני רוב הזמן בפעילויות", מספרת דיירת נוספת בבית עד 120.
זוג נוסף, רותי ויהודה, מספרים כי הם מארחים את בני המשפחה שמגיעים לבקר ונהנים מהפעילויות שהבית מציע. שניהם שוחים בבריכה, הם שומעים הרצאות על אקטואליה, טבע, מוזיקה, מסעות בעולם ונהנים מהופעות תרבות. "אני בחוג התעמלות לחיזוק צפיפות העצם, שרה במקהלה ומשתתפת במפגשי כתיבה יוצרת וציור. אנחנו מרגישים שאנחנו חיים בתוך קהילה", אומרת רותי "נוח לנו כאן. אם משהו מתקלקל, יש מי שיתקן, אנחנו גם לא צריכים לדאוג לניקיון ולביטוח לעוזרת".
דייר נוסף מסביר כי "ההרגשה שלי כאן טובה. יש תעסוקה מבוקר ועד ערב, והצוות מורכב מאנשים איכותיים וטובי לב. בבוקר הראשון שלי כאן עמדתי מול הראי ואמרתי לעצמי: איזה כיף, אני בבית".
