דניאל אייל | 
כאימהות במשרה מלאה אנחנו מוצאות את עצמנו ממלאות שורה של תפקידים, לצד הקריירה המשגשת שלנו. אנחנו מבשלות, אנחנו מורות פרטיות, פסיכולוגיות, מפיקות. אבל בעיקר – אנחנו נהגות מיומנות.
אחרי יום עבודה במשרד אנחנו עוברת למשרד הממונע שלנו שכולל מבצע מתואם ומנוהל היטב: את בת השמונה להקפיץ לחוג היפ הופ, את בן ה-11 לצופים ואת בן השנתיים לקחת לריפוי בעיסוק.
כולנו מכירות את הריטואל הקבוע: להתניע את הרכב, להשתלב בתנועה, לצפור, לעמוד בפקק – ולהתפלל שהנסיעה תעבור בשלום, כי צריך להספיק לחזור הביתה, לתקתק כמה דברים ושוב לצאת לדרכים לאסוף את הילדים.
אבל לא תמיד זה הולך חלק. לא פעם רוצה הגורל ואנחנו מוצאות את עצמנו בצד הדרך עם שלושה ילדים וגלגל אחד מפונצ'ר. ומה לעשות, לא תמיד בן הזוג בסביבה להושיט עזרה, והביטוח לא ממש עוזר כאן. סיוע של "תוך שעתיים ורבע עד שלוש שעות" הוא לא בדיוק משאת נפשנו. וזה עוד לא הכל. רבות מאיתנו מתביישות להודות שאי אז לפני כמה שנים שכחנו את הקטן באוטו. אמנם רק לשתי דקות, אמנם זה היה בחורף, אבל את האימה שאחזה בנו לא נצליח לשכוח לעולם.
האמא שחיפשה פתרון לבעיה הכאובה והקימה חברה שמצילה מדי יום ילדים
כזה הוא סיפורה של לי-חן קמרלקר/רעות, מנכ"לית חברת הכפתור המספקת שירותי דרך מגוונים מהמובילות בישראל, שחיפשה בכל דרך איזשהו גיים צ'יינג'ר שיקל על חייה ולו במעט. "לפעמים אני חושבת שעם כל כך הרבה שעות נהיגה ביום, האוטו הוא הבית השני שלי. אבל בבית אין כל כך הרבה סכנות כמו אלו שאורבות לנו בכביש. ואתם יודעים מה? אני לא יכולה לקחת את כל האחריות על עצמי", אומרת לי-חן/רעות, "מה אם יקרה משהו חמור יותר? תאונה חס וחלילה או תקלה טכנית באמצע איילון? ומה אם, שלא נדע, בפעם הבאה אני אשכח את הילד ל-7 דקות ולא 2?"
לי-חן/רעות חיפשה מישהו שיהיה זמין עבורה כשהיא נוהגת, מישהו שיהיה שם כדי לעזור לה בעת הצורך, מבלי שתאלץ להתקשר לבן זוגה או להזעיק את אבא שלה שכבר לא צעיר כמו פעם. "אני רוצה להרגיש ביטחון כשאני על הכביש, בטח כשהילדים יושבים במושב האחורי". כך יצאה לי-חן/רעות למסע חיפושים אחרי מערכת שתדע לגבות אותה ב-100% גם כשהם במצוקה ולו הכי קטנה. מערכת שתדע להזעיק שירותי חירום או שירותי דרך באופן מידי ובלחיצת כפתור, ולא פחות חשוב: שתהיה קלה לתפעול ותחבר אותי למוקדנים אנושיים.
לשמחתה היא מצאה את האחות הישראלית למערכות המתקדמות שמותקנות כיום ברכבים ברחבי ארה"ב ובמדינות רבות באירופה – "הכפתור".
מדובר במערכת שמותקנת ברכב ומאפשרת חיבור מהיר למוקד אנושי במקרה שמתגלה בעיה טכנית ברכב, במקרה של אירוע פלילי או אם מישהו מהנוסעים חש לא בטוב. במקרה של תאונה, לא עלינו, החיבור למוקד מתבצע באופן אוטומטי, וההפעלה מתרחשת באופן אוטומטי כשמתניעים את הרכב. המוקד האנושי של "הכפתור" מאויש מסביב לשעון, בכל ימות השבוע, 24 שעות ביממה וזמן המענה של לכל קריאה הוא בתוך שלושים שניות בלבד(!).
מכיוון שהחיבור למערכת הוא לווייני, הם יודעים לאתר במדויק היכן ממוקם האוטו שלי בכל רגע נתון, ובמקרה הצורך להגיע אליי עם חילוץ בתוך 30 דקות במרכז הארץ ועד 90 דקות בצפון ובדרום. אגב, המערכת זכתה בפרס 'מוצר השנה 2018' בקטגוריית אביזרי בטיחות לנהיגה.
המערכת מצויידת בחיישנים המזהים באופן אוטומטי כל מקרה של אירוע חריג שהרכב חווה (כגון תאונה) והיא שולחת איתות באופן מיידי למוקד אנושי שתמיד תמיד פתוח, 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. ההתרעה מתבצעת באופן עצמאי וללא צורך בתפעול מצד הנהג, ולאחר 30 שניות המוקדנים שיושבים בחדר הבקרה של "הכפתור" כבר מזעיקים את כוחות החירום וההצלה למיקום המדויק של הזירה, ובמקביל מנסים כל העת ליצור קשר ולשוחח עם הנהג. הפעולה הזו התבררה לא פעם כהבדל בין חיים ומוות בזמן אמת.
וזה ממש לא הכול, לקוחות מערכת הכפתור יכולים לקבל:
- הזעקה מיידית של כוחות החירום וההצלה במקרה אסון
- שירותי גרר או ניידת חילוץ כאשר ישנה תקלה טכנית ברכב
- מצלמת דרך המתעדת ומעלה לענן 24/7 באיכות FULL HD 1080P
סיוע אנושי בניווט - קישור טלפוני לשיחות דחופות אם נגמרה לכם הסוללה של הנייד
- ניהול אירוע התאונה ע"י נציג מקצוע ושליחת מונית לזירה
- אפליקציה שמספקת יתרונות כמו: איתור מיקום הרכב למקרה ששכחתם איפה חניתם, הודעת SMS על גרירת הרכב, התראה על בעיות מכניות ועוד
באירופה, התקנת מערכת כזאת כבר הפכה לחובה עבור כל רכב שעולה על הכביש החל מינואר 2018. פה, אצלנו, זו עדיין לא חובה – אבל המערכת נקנית בקצב אדיר; תורמת לכך העובדה שמחירה שווה לכל כיס, שהשימוש במערכת הינו ללא כל התחייבות מצד בעל הרכב (ניתן להפסיק את השימוש בכל עת) ושהיא מתאימה לכל רכב. ההתקנה אגב, מתבצעת על ידי מתקין מוסמך מטעם החברה ונעשית בבית הלקוח.
האם המערכת עונה גם על שכחת ילדים?
לי-חן/רעות: "ברגע שמבוגר מושיב את הפעוט בכיסא הבטיחות, המערכת נדרכת ומזהה הושבה. אחרי שהרכב הגיע ליעדו והנהג מכבה את המנוע – המערכת מושכת את תשומת ליבו של הנהג באמצעות התרעה של 30 שניות באמצעי קולי וויזואלי על ידי הבהוב המערכת. במידה והילד לא הורד מכיסא הבטיחות במשך 2 דקות מכיבוי המנוע, מופעלת התראת חירום במוקד האנושי ומתחיל ניהול אירוע חירום המתנהל במקביל בשני אופנים – על ידי שליחת התראת טקסט לשני ההורים במקביל ושיחה מתפרצת לחלל הרכב על מנת להבין מי נמצא בתוך הרכב".
במידה וחלילה ילד נשכח וההורה לא זמין או לא קרוב לרכב אנחנו שולחים במיידי את כוחות ההצלה לרכב ע"י מתן מיקום מדויק של הרכב. "המספרים בלתי נתפסים!", אומרת לי חן/רעות. "רק בשנה האחרונה הצלנו 17 תינוקות על ידי המערכת. זה המון. אנשים אומרים שלהם זה לא יקרה, וזה עדיין יכול לקרות לכולם. בממוצע יש כ-300 מקרי חירום שאנחנו מתפעלים מדי חודש. יש בחברה עשרות אנשים שהתפקיד שלהם הוא להיות עם היד על הדופק כדי להקפיץ את כולם, כי אם יש ספק – אין ספק. הסטטיסטיקה מזעזעת גם בקרב אלה שיש להם מודעות לנושא", היא מדגישה.
בשורה התחתונה, להיות אמא לילדים זה ממש לא פשוט, בטח ובטח כשאת נמצאת איתם לבד בכביש. האחריות היא עצומה, חוסר הוודאות גבוה וההפתעות הן רבות. לכן היום אין סיכוי שתמצאו אותי יוצאת לכביש ללא ליווי צמוד של "הכפתור". זו אימהות טובה ואחראית בעיניי. ובעיניכן?