האם לווסת יש השפעה על יכולות ספורטיביות?

ההבדלים הפיזיים בין נשים וגברים, והיכולת שלהן לתפקד כמותם ויותר מהם היא שאלת השאלות, המצויה במחלוקת בלתי מיושבת כבר עשרות שנים. הטיעון הפמיניסטי שבו דוגלות מרבית הנשים, הוא שלא קיימת השפעה של הווסת על הכשירות הפיזית, ולכן הוא אינו משפיע על פעילויות ספורטיביות. המחקרים המעטים שבוצעו בנושא דווקא מדווחים על ביצועים משתנים, סבל והסחת דעת. אותם מחקרים הוכיחו כי בשלב הזקיק המוקדם נצפו ביצועים גרועים יחסית. מבחני כוח, לעומת זאת, לא הצביעו על השפעות ברורות ועקביות במהלך המחזור החודשי.

הגוף הנשי בתקופת המחזור

באופן עקרוני, מדי חודש הרחם מתכונן להריון פוטנציאלי, תהליך שכרוך בתנודות הורמונליות המופרד לשני שלבים: השלב הלוטאלי והשלב הפולי קולרי. כאשר הרחם אינו נקלט להיריון, מתנתקת רירית הרחם, כהכנה לווסת שעתידה להגיע. היות ומרבית הספורטאיות, אינן משתמשות באמצעי מניעה הורמונליים – שעשויים להקל על השינויים הפיזיולוגיים – הן עשויות לחוות תנודות הורמונליות מחזוריות.

תפקוד הורמונלי

ריכוז הורמוני מין נשיים בעת המחזור מייצר כוח שונה משאר ימי החודש, ולכן קיימת השפעה על הכוח והשרירים. בתקופה זו, כך על פי המחקר, קיים קשר חיובי-שלילי בין האסטרוגן לפרוגסטרון, מה שעשוי להשפיע על ייצור כוח מהיר. התקופה שבין הביוץ למחזור, הנקרא השלב הלוטאלי, שבו עוצמת הכוח גבוהה משמעותית ביחס לשלב הפולי קולרי, הוא שלב תחילת הווסת ועד הביוץ.

עליה בטסטוסטרון מביאה לשיפור ביצועים פיזיים הבאים לידי ביטוי, בשיפור הפעולה העצבית ותפקוד המערכת המוטורית. מחקרים הוכיחו, כי גם רמת הטסטוסטרון נמצאת בשיא בשלב הביוץ, דהיינו בשלב הלוטאלי.

נוקשות השרירים מספקת שימוש באנרגיה אלסטית, ואסטרוגן מפחית נוקשות. אבל הוכח כי עליית האסטרוגן, אינה משמעותית מספיק בכדי להשפיע. אלא, שבתקופת הווסת נוקשות הרקמות משתנה ועשויה לפגוע בביצועי הספורט, מה שמסביר את הירידה באסטרוגן בתקופה זו.