"ברגע ששמעתי מהבן שלי שהוא רוצה לעזוב את דירת החדר שלו בתל אביב שהוא כל כך אהב כי הוא לא יכול להיות לבד במלחמה, נפל לי האסימון. הוא אמר לי שהוא קצת מקנא בי על כך שיש לי קהילה וחברות מסביב לשעון ושאני אף פעם לא לבד".
את הדברים האלו אמרה לנו דבורה ש' (76) מהוד השרון שעברה לאחרונה לגור בבית הדיור המוגן "עד 120".
המחקר הארוך ביותר בעולם שעקב אחרי הגורמים לאושר, ונערך באוניברסיטת הרווארד, הראה כי לבנה של דבורה היתה סיבה טובה לקנא באמו.
המחקר עקב אחרי חייהם של מאות גברים מבוסטון לאורך יותר מ-80 שנה, והגיע למסקנה חד-משמעית: מערכות יחסים חשובות לאושר ולבריאות שלנו הרבה יותר מכסף והצלחה.
בין השאר התגלה כי לאנשים עם קשרים חברתיים חזקים יש סיכוי גדול ב-50 אחוזים לשרוד כל שנה נתונה.
"הבעיה היא שבתי הדיור המוגן סובלים מסטיגמות של מקום סיעודי שהוא מעין 'התחנה האחרונה', אומרים נציגי הדיור המוגן של בית "עד 120".
לדבריהם, "חלק גדול מהציבור לא יודע שמדובר במעין 'בתי מלון' של ממש שעושים את החיים הרבה יותר טובים בכל מובן, ובטח שבהקשר החברתי".
אסתר (74) מת"א שמתגוררת בבית הדיור המוגן "עד 120", היתה שבויה גם היא בחלק מהסטיגמות האלו.
"האמת? ממש לא רציתי לעבור לבית אבות. אמרתי לילדים שלי שאני לא יוצאת מהבית לשום מקום", מספרת אסתר.
"דיור מוגן נתפס בעיני כמקום לאנשים שלא מוצאים את עצמם בבית או כאלה שסובלים מבדידות. אבל אז אחת החברות שלי עברה לדיור מוגן, והזמינה אותי לביקור. אחרי יום ביחד הבנתי את הטעות. היא בעצם חיה את החלום שתמיד חלמתי: היא גרה במקום שמרגיש כמו בית מלון, היא לא צריכה לדאוג לאוכל, לניקיון ולבישולים, והיא נפגשת עם חברות כל יום כאילו היא בטיול בחו"ל. מה צריך יותר מזה בחיים?"
דברים דומים שמענו גם ממרים מרקוביץ' (76) שעברה עם בעלה מיכאל לבית "עד 120" בראשון לציון: "מבחינה חברתית אני ובעלי השתדרגנו", היא מספרת, "אנחנו מעט חודשים פה, אבל כבר התחברנו לכמה זוגות נוספים. אנחנו יושבים איתם כל יום אחרי ארוחת הערב לקפה ועוגה, מדברים ומתעדכנים. זה נעים להיות מוקפים באנשים. וגם מבחינת הזוגיות, אחרי 53 שנות נישואין זה מאתגר להיות יחד כל הזמן, אז עכשיו שנינו יותר רגועים כאן".
ככלל, ניתן לומר כי ההתמודדות עם אתגרי הגיל השלישי נחלקת לשתי אסכולות: זו האופטימית, המקדשת למידה והתקדמות מתמדת, וזו הסקפטית, שלפיה זה כבר לא השלב שבו ניתן לשנות הרגלים ישנים.
כיום ברור כי הזדקנות קשורה באופן ישיר לרמת הפעילות הפיזית, הקוגניטיבית והחברתית של האדם.
"כשאנשים 'מתחילים להפסיק' – אז הם מתחילים להזדקן”, אומר ג'ורג' פסטבינדר, בן 75 שהשתתף בסרטון "What is Old", המלמד אנשים צעירים להעריך מחדש את עמדותיהם כלפי הזדקנות בכלל ואנשים זקנים בפרט.
את הסוד הזה דיירי הבתים של רשת "עד 120", המפעילה 3 בתים מוגנים הממוקמים במרכזי הערים – הוד השרון, ראשון לציון ותל אביב (ובקרוב בית נוסף במודיעין), מיישמים מדי יום.
אביבה ואריה, דיירים בבית עד 120 מספרים כי הם מארחים את בני המשפחה שמגיעים לבקר ונהנים מהפעילויות שהבית מציע. "אני בחוג התעמלות לחיזוק צפיפות העצם, שרה במקהלה ומשתתפת במפגשי כתיבה יוצרת וציור. אנחנו מרגישים שאנחנו חיים בתוך קהילה", אומרת אביבה, "נוח לנו כאן. אם משהו מתקלקל, יש מי שיתקן, אנחנו גם לא צריכים לדאוג לניקיון ולביטוח לעוזרת".
דייר נוסף מסביר כי "ההרגשה שלי כאן טובה. יש תעסוקה מבוקר ועד ערב, והצוות מורכב מאנשים איכותיים וטובי לב. בבוקר הראשון שלי כאן עמדתי מול הראי ואמרתי לעצמי: איזה כיף, אני בבית".
כעת, לרגל המצב, יצאו בבתי הדיור המוגן "עד 120" בהצעה ייחודית שנועדה להחזיר לקהילה ולעזור לכך שאף אחד לא יישאר לבד: מסלול מותאם אישית לצרכי הדיירים.
רוצים להבין במה מדובר? השאירו פרטים: